פלאפל ושווארמה אוריון בע"מ נ' מלכה ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שניתן ביום 23/4/10, על ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אבישי רובס) בת"א 11813-01-10, שבו הורה בית משפט קמא על פינוי המבקשת מנכס שהוא חנות לממכר שווארמה.

2.המבקשת החזיקה בחנות על פי חוזי שכירות, שהוארכו מפעם לפעם, עוד משנת 2003. ההסכם האחרון שהיה בתוקף, הוא מיום 14/2/09 ותאריך סיומו היה ביום 13/2/10

ביום 15/11/09 הודיעו המשיבים שהם מבקשים את פינוי המושכר עם תום השכירות. המבקשת טענה כי יש לה על פי הסכם השכירות אופציה לשנה נוספת וסרבה להתפנות. הי-לכך הגישו המשיבים את התובענה, עליה ניתן פסק דינו של בית משפט קמא.

3.אין בהסכם כל סעיף שמעניק למבקשת אופציה להמשיך את השכירות. המבקשת הסתמכה על סעיף 3.4 להסכם שנוסחו כדלקמן:

"השוכרים יודיעו לשוכר בהודעה שתמסר לו בכתב, לא יאוחר מאשר עד ליום 31/12/09 על סכום דמי השכירות המוצעים להם תמורת השכרת המושכר למשך השנה הקרובה. לשוכר תהא זכות להודיע למשכירים בתוך 10 ימים מיום קבלת הודעתם על רצונו לשכור את המושכר".

בית משפט קמא בדק את לשון הסעיף ואת אומד דעת הצדדים, וקבע כי הסעיף אינו מעניק למשכירה זכות לאופציה לעוד שנה, אלא מאפשר למשכירים לוודא כי השוכרת מתחייבת לדמי השכירות שיוצעו לה, אם יחליטו המשכירים על המשך השכירות.

לפיכך הורה בית משפט קמא על פינויה של המערערת.

5.בלא שיהיה עיכוב ביצוע, המערערת לא פינתה את המושכר עד היום.

6.על פי הנחיית בית משפט זה, אליו פנתה המערערת בבקשה לעיכוב ביצוע, חזרה המערערת אל בית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטתו מיום 25/7/10 דחה בית משפט קמא את הבקשה בקובעו כי סיכויי הערעור אינם טובים וכי גם באשר למאזן הנוחות, מאחר שמדובר בנכס עסקי ולא בבית מגורים, ומכיוון שהמבקשת יכלה ותוכל למצוא לעצמה נכס חלופי, אין מקום להמשיך ולעכב את ביצוע פסק הדין.

5.לאחר שבדקתי את הבקשה על נספחיה החלטתי לדחותה להלן נימוקי.

ההלכה היא כי בית המשפט יעכב ביצוע פסק הדין בשני תנאים: שבית המשפט שוכנע כי סיכויי הערעור טובים ושמאזן הנוחות מצדיק לעכב את פסק הדין. בבש"א 3158/91 ש' פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסייפסיון ואחר' , פ"ד מ"ח (5) 499 בעמ' 504, הביא בית המשפט העליון את ההלכה הנוהגת כדלקמן:

"הלכה היא, כי בבקשה כגון זו יבחן בית-משפט שניים אלו:ו האחד - מה מידת הסיכויים שיש למערער להצליח בערעורו, והשני - אם יהא זה מן הנמנע - או קשה מאוד - להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין (ב"ש 227/87 [2], בעמ' 715; ב"ש 216/89 [3], בעמ' 174). כמו בן ישקול בית-משפט את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מן הצדדים אם תתקבל הבקשה או תידחה, את מהות הנזקים שייגרמו ואת האפשרות לתקנם (ב"ש 396/86 [4], בעמ' 136; ב"ש 894/85 (ע"א 490/85) [5], בעמ' 531). כשכפות המאזניים מעוינות ולשני הצדדים עלול להיגרם נזק שיקשה מאוד לתקנו, אין לעכב את ביצוע פסק הדין, שהרי הכלל הוא, שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין (ב"ש 894/85 (ע"א 490/85) [5] הנ"ל; ב"ש 633/89 (ע"א 515/82) [6], בעמ' 681).

לעמדתי שני התנאים לא מתקיימים.

6.לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור הם טובים. בפסק דין מנומק הגיע בית משפט קמא למסקנה כי הן לשון ההסכם והן בדיקת כל הנסיבות מראים כי לא ניתנה לשוכרת אופציה להארכת ההסכם.

@באשר למאזן הנוחות, מסכימה אני עם נימוקי של בית משפט קמא ואוסיף כי המערערת היתה צריכה על פי ההסכם לפנות את המושכר עד ליום 13/2/10. דהיינו אם עמדתם של המשיבים תתקבל, הרי השוכרת עשתה דין לעצמה והיא מחזיקה כבר כשישה חודשים מעבר להסכם, נכון להיום, ועדיין הפינוי לא בוצע.

מנגד, אם תתקבל עמדת המבקשים הרי הם זכאים להשאר במושכר עוד כשישה חודשים, שהרי גם על פי עמדתם ההסכם יסתיים ביום 13/2/11. נזק זה יהיה ניתן לפיצוי כספי, אם תזכה המערערת בערעורה. יש אף לציין כי למערערת היה זמן די והותר על מנת לחפש לעצמה מושכר חלופי.

@לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית.

מאחר שלא הוריתי על מתן תגובת המשיבים, אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, י"ח אב תש"ע, 29 יולי 2010, בהעדר הצדדים.